ג'ומפה להירי נולדה באנגליה למשפחה הודית וגדלה בארצות הברית. ספריה עוסקים בחוויה של מהגרים ממוצא הודי בארצות הברית. הספר "קרקע לא מוכרת", אותו סיימתי הבוקר, הוא ספר נפלא ודרכו נכנסתי מעט לעולמה של להירי ולתרבות בה גדלה. בספר ישנם שמונה סיפורים, כאשר שלושת האחרונים מהווים יצירה שלמה בפני עצמם, מעין רומן בשלושה חלקים על המה וקאושיק.
סיפוריה של להירי עוסקים בנסיונות הנואשים של בני המהגרים הבנגלים לעמוד בציפיות הבלתי-אפשריות של הוריהם מחד, ולהשתלב בחברה האמריקנית מאידך. דמויותיה נעות בין קוטב הרצייה וקוטב המרידה במורשת הבנגלית של ההורים: הן לומדות באוניברסיטאות היוקרתיות ביותר בארצות הברית ולרובן יש תואר שלישי, הן גרות בבתים גדולים, אוכלות אוכל בנגלי ומטפלות בהוריהן ומצד שני הן שותות, בוגדות בבני זוגן, לא נישאות עד גיל מאוחר ועוזבות את לימודיהן באמצע. להיות מהגר פירושו מאבק זהות תמידי, ותחושה זו ניכרת בכל עמוד ועמוד של הספר.
הספר "קרקע לא מוכרת" מהווה סוג של מרד בפני עצמו. להירי, שניכר כי דמויותיה נלחמות על מנת להרגיש אמריקאיות ככל חבריהן, מורדת במורשת האמריקאית. סיפוריה מורדים בכל המוסכמות והקלישאות המערביות. הם גורמים לנו להתפלל בכל ליבנו כי "האהבה תנצח" או כי "יהיה טוב" ואז מוכיחים לנו שאלה הן רק מילים וכי המציאות שונה בתכלית. סיפוריה של להירי לוקחים מוסכמות יסוד בתרבות המערבית כמו "אין קרבה כקרבת המשפחה" או "נישואין צריכים להיות מאהבה", מפרקים אותן ובוחנים אותן לעומק. ושם, בשכבה הקרובה ביותר לבטן שלנו, המוסכמות הללו מתגלות במערומיהן ובריקנותן. למשל, הסבל הכרוך באהבה שאינה מתממשת מתגמד בסיפורים מול הסבל הכרוך באהבה שכן התממשה: רוב האהבות בספר אינן ממומשות ואילו שכן התממשו אינן עולות יפה. להירי רומזת לנו כי האהבה יפה יותר בדמיון ובפנטזיה מאשר במציאות ובכך יוצרת הפרדה בין העולם האמריקאי לזה ההודי – האמריקאים בסיפוריה מנסים לחיות כמו בפנטזיה ונכשלים בכך, בעוד ההודים מציאותיים יותר ומוותרים מראש על המימוש. כיוון ששתי האפשרויות אינן אידאליות הספר מותיר אותנו עם שאלות פתוחות רבות בנוגע לאהבה, תרבות, זהות ושורשים.
סיפוריה של להירי עוסקים בנסיונות הנואשים של בני המהגרים הבנגלים לעמוד בציפיות הבלתי-אפשריות של הוריהם מחד, ולהשתלב בחברה האמריקנית מאידך. דמויותיה נעות בין קוטב הרצייה וקוטב המרידה במורשת הבנגלית של ההורים: הן לומדות באוניברסיטאות היוקרתיות ביותר בארצות הברית ולרובן יש תואר שלישי, הן גרות בבתים גדולים, אוכלות אוכל בנגלי ומטפלות בהוריהן ומצד שני הן שותות, בוגדות בבני זוגן, לא נישאות עד גיל מאוחר ועוזבות את לימודיהן באמצע. להיות מהגר פירושו מאבק זהות תמידי, ותחושה זו ניכרת בכל עמוד ועמוד של הספר.
הספר "קרקע לא מוכרת" מהווה סוג של מרד בפני עצמו. להירי, שניכר כי דמויותיה נלחמות על מנת להרגיש אמריקאיות ככל חבריהן, מורדת במורשת האמריקאית. סיפוריה מורדים בכל המוסכמות והקלישאות המערביות. הם גורמים לנו להתפלל בכל ליבנו כי "האהבה תנצח" או כי "יהיה טוב" ואז מוכיחים לנו שאלה הן רק מילים וכי המציאות שונה בתכלית. סיפוריה של להירי לוקחים מוסכמות יסוד בתרבות המערבית כמו "אין קרבה כקרבת המשפחה" או "נישואין צריכים להיות מאהבה", מפרקים אותן ובוחנים אותן לעומק. ושם, בשכבה הקרובה ביותר לבטן שלנו, המוסכמות הללו מתגלות במערומיהן ובריקנותן. למשל, הסבל הכרוך באהבה שאינה מתממשת מתגמד בסיפורים מול הסבל הכרוך באהבה שכן התממשה: רוב האהבות בספר אינן ממומשות ואילו שכן התממשו אינן עולות יפה. להירי רומזת לנו כי האהבה יפה יותר בדמיון ובפנטזיה מאשר במציאות ובכך יוצרת הפרדה בין העולם האמריקאי לזה ההודי – האמריקאים בסיפוריה מנסים לחיות כמו בפנטזיה ונכשלים בכך, בעוד ההודים מציאותיים יותר ומוותרים מראש על המימוש. כיוון ששתי האפשרויות אינן אידאליות הספר מותיר אותנו עם שאלות פתוחות רבות בנוגע לאהבה, תרבות, זהות ושורשים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה