זהירות, ביקורת שירה

כמו בכל שנה, קניתי לעצמי יומן. לא רק על מנת לכתוב פגישות, שיעורים ומשימות אלא בעיקר כדי שאוכל להדביק בו שירים. תמיד מאוד הציק לי שאיני יכולה לקרוא איזה שיר שמתחשק לי בכל רגע נתון ולכן אני עורכת לעצמי מדי שנה מעין אנתולוגיה פרטית שלי, עם כל השירים שאני הכי אוהבת באותה התקופה. בדפדופי ביומן, נתקלתי היום בשיר מקסים של המשורר האמריקאי בילי קולינס. זהו שיר פארודי ומצחיק על הניתוחים שעוברים שירים בכיתות הלימוד ובאקדמיה, ניתוחים אשר מותירים אותם מוכים וחבולים, ואת התלמידים שלומדים אותם בצורה הזו – מוכים וחבולים גם כן, ואף גרוע מכך: שונאי שירה.
השיר הזכיר לי מה יכולה לעולל ביקורת שירה וביקורת ספרות שאינה מותירה מקום ליצירתיות והנאה. כולי תקווה שהבלוג הזה אינו מהווה צורה כזו של ביקורת.... ולכבוד תקוותי זו, אני מפרסמת כאן את התרגום שלי לשיר:

מבוא לשירה/ בילי קולינס

אני מבקש מהם לקחת שיר
ולהחזיק אותו גבוה כלפי האור
כמו שקופית צבעונית

או ללחוץ את האוזן אל זמזום הכוורת שלו.

אני אומר הפילו עכבר לתוך שיר
וצפו בו מגשש דרכו החוצה,

או לכו בתוך חֲדַר השיר
ומששו את הקירות כדי למצוא את מתג האור.

אני רוצה שהם יעשו סקי-מים
על פני השיר
מנופפים לשם המחבר על החוף.

אבל כל שהם רוצים
הוא לקשור את השיר לכסא בחבל
ולענות אותו עד שיתוודה.

הם מתחילים להכות בו עם צינור
כדי לגלות למה הוא באמת מתכוון.