מָכשֵחלפי

אתמול הייתי באירוע לכבוד רחל חלפי. איני מרבה בדרך כלל ללכת לערבי שירה גם בגלל שקשה לי מאוד להתרכז בשירים כשאין לי את המילים מול העיניים וגם כי לעיתים ישנם אומנים שרואים בערבים האלה הזדמנות מצויינת להופיע עם דברים מוזרים למדי שאינם ערבים לאוזן המערבית שלי. אבל אתמול זה ממש לא היה המצב. לכבוד ספר שיריה של רחל חלפי "מכשפות" התכנסו מספר אומנים מוכשרים למדי, ביניהם ערן צור, חנה מרון, ירונה כספי ועוד רבים ושרו שירים של חלפי שהולחנו על ידם. נוסף על שירים מולחנים היו גם שירים משוחקים, מועמדים ומבויימים. כמעט כל הקטעים היו מצויינים, תפסו את רוח השיר והפכו את קליטתו המיידית לקלה הרבה יותר.
הספר "מכשפות" מורכב כולו משירים שנושאם הוא מכשפות, מטאטים, כישופים, העלאה על המוקד, אש וכו'. הקריאה בו היא כניסה לעולם מאגי ומהפנט שקשה להשתחרר ממנו. חלפי מוצאת דרך לדבר על התהומות דרך דימויים מעולם הכישוף אך גם הרבה הומור יש בדרך הזו.
בחרתי להביא כאן את השיר שחתם את הערב, שהושר על ידי ערן צור והולחן על ידי רונן שפירא. השיר הזה דוקא אינו מתוך הספר "מכשפות" אבל הוא מביא את רוחה וכשרונה הגדול של חלפי בצורה מייצגת לדעתי:

כל ה

כל העוגות וכל החגיגות

וכל השמלות וכל ההפלות

וכל החיוכים וכל הדווחים

וכל הז'קטים וכל הקפה

וכל הדבורים וכל הזבורים

וכל הוזות וכל הפוזות

וכל היפיופים וכל הניאופים

וכל האפור וכל הספור

וכל ההגיגים וכל הזרגוגים

וכל הבידור וכל הרכילות

וכל הפלירטוטים וכל החרטוטים

וכל הצ'יפס וכל הוידאו קליפס

וכל התסרוקות וכל נדנודי התחת

וכל המיק אפ וכל הסטנד –אפ

וכל האמנות וכל האוננות

וכל הפננות וכל ההוא –הא

וכל הסמים וכל המהממים וכל האלכוהול

וכל צריחות ההמון וכל זעקות ה"גול!"

וכל השצף וכל הקצף

וכל השרירים שעושים וכל השירים

וכל הזיופים וכל הכיופים

אינם אלא עפעופים קטנים של

העין

המסרבת

לראות

את
התהום